כש"זה" יוצא על האחים הקטנים (או עלינו)
2 המקומות הכי שכיחים שעליהם התסכול מתפרץ אחרי יום ארוך:
על אחים או עלינו.
הילד חוזר מלא מלא בתסכול
התסכול מטבעו מחפש להתפרק החוצה, כלומר לבוא לידי ביטוי
הוא לא מסוגל לשחק, הוא מציק וחסר שקט
עכשיו במיוחד.
אנחנו או האח הקטן הופכים להיות כמו שק החבטות שלו.
כל הבית מתמלא בתסכול המתסכל הזה.
בואו נזכור שה"פויה" שיוצא ממנו עכשיו הוא הביטוי החיצוני
הוא השריון ששומר עליו מפני הפגיעות הרבה שהוא מתמודד איתה עכשיו בהסתגלות
השריון הזה מרחיק אותו מעצמו עי כך שמאלחש את הכאב
הוא בעצם גורם לו להרגיש פחות עכשיו
זה קורה כשהמוח שלו מזהה איום שצריך להתמודד איתו
הוא גורם לו להיות תוקפני ומרוחק ובדחייה כלפי ניסיונות שלכם להתקרב אליו
ובאופן טבעי, זה מרחיק ביניכם
כי מנגנוני ההגנה שלכם מגיבים לזה
וכל זה – דווקא כשהוא הכי הכי צריך אתכם איתו, מלווים ותומכים ונותנים בטחון.
זה לא הזמן לדרוש ממנו להתנהג
זה לא הזמן ללמד אותו שליטה/ניהול רגשות
זה הזמן לעבוד פנימה כדי להצליח להחזיק את המבט מעבר למגננות – אל תוך הלב שלו
ולהבין אותו.
זה לא אומר שהצקות הן בסדר, זאת חד משמעית דרך לא טובה להוציא את התסכול!
הצעד הבא הוא באחריותנו ההורים – לקחת בחשבון את מה שעובר עליו ואת העומס שלו שחייב להשתחרר החוצה.
איך נאפשר את זה באופן שיהיה מוגן?
משחקי תנועה, שיווי משקל, טיפוס, תרקדו ביחד
יצירה בחימר, בצבעי ידיים, בבוץ
אפיית עוגיות מבצק
אמבטיה
לכתחילה- תובילו, לא בדיעבד- כתגובה
כלומר תיערכו לזה שיגיע ככה ותתכננו מראש איך לאפשר לו לפרוק את התסכול
העבודה פנימה היא שלנו להישאר רכים ולשמור על הקירבה
למרות שהוא ככה
זה קולם של המגננות שבוקע מגרונו ומכל עצמותו
אבל זה עכשיו, כי קשה לו
זה לא הוא, זה לא האופי שלו.
ככל שתשארו רכים זה יאפשר לו לחזור לרכות שלו ולבטחון שלו
זה ירגיע ויחזיר אותו אליכם.
להישאר קרובים.
לא להקשיב ולא להשתכנע מקולם הצווחני של המגננות
קירבה ורכות זאת תכנית עבודה הכי אפקטיבית שיש!!
היא פועלת פנימה ומשפיעה גם לעומק הלב
וגם מטפלת בהתנהגויות הלא נעימות.
הקִרבה איתנו מרגיעה ומחזירה בטחון.
