בסוף יום עבודה ארוך בגן וערב עמוס בבית
כשהילד כבר עייף ואת מותשת
דווקא אז, הוא לא מצליח להירדם
הוא חייב להחזיק לך את היד, ללטף את הלחי
פתאום הוא צמא
רק עוד סיפור אחד
ועוד חיבוק……..
אז זה לא סתם העיכוב הזה
לרגע של ההשכבה מתנקזים כל מאורעות היום
לא החיצוניים, הפנימיים
הבהלה שהייתה עטופה בתפקוד עד עכשיו פתאום מגיחה
ומעוררת את הילד להיצמד אלייך
הוא חייב אותך עכשיו כדי שיוכל להרפות את הגוף ולהתמסר להירדמות
מנוחת הגוף מגיעה כשהמנוחה הרגשית מגיעה
כשאנחנו מבינים את זה, אפשר לראות את ההשכבה לא כעוד משימה מעייפת
המעבר מעירות לשינה הוא הליכה לקראת פרידה של לילה ארוך
זה מפחיד להיות בה לבד
הוא באמת זקוק לך שתהיי איתו
זה מעורר חמלה ההזדקקות הזכה הזאת
הזדקקות שמופנית אלייך כי את התשובה הכי מרגיעה עבורה
במקום לדחוק בו שיירדם ולייחל לרגע הזה
הוא צריך ממך הסכמה לחוש את הבהלה ושיהיה לה מקום בחיקך
תכלס זאת הזדמנות –
עוד קצת קרבה, עוד הקשבה, עוד חיבוק
לפעמים ימים שלמים הוא ממוגן ורחוק ובלתי מושג
וברגע הזה יכול לקרות משהו מיוחד כי הוא חשוף ופגיע
ואם תהיי שם איתו, יש סיכוי טוב שברגע הזה הוא ירצה לשתף במה הוא מרגיש או משהו שהפחיד אותו.
אחד הדברים שתומכים את ההליכה לישון וההירדמות הם טקסי שינה
מעצם היותם נוצר מעין "תיאום ציפיות" שגם את וגם הילד יודעים מה הולך להיות
זה מארגן משהו מבפנים שיש בהירות על הדרך, ומרגיע
בעיקר מרגיע את הדינמיקה שבה הוא רוצה לקחת ממך יותר ממה שאת רוצה לתת
דינמיקה שמרחיקה ביניכם
ובעצם מעמיקה את הבהלה ומגדילה את התסכול
הטקסים הללו מאפשרים להיפרד מהיום ולצלול למנוחה אמיתית.
