קרה לך שניסית שוב ושוב לגרום לילד שלך לשתף פעולה – דיברת איתו, הסברת לו, ביקשת יפה… וזה פשוט לא עבד?
אם כן, את ממש לא לבד.
למה זה קורה?
האוטומט של רובנו הוא לנסות לגרום לילדים להקשיב, עי זה שמתמקדים במה שנראה על פני השטח –
ואז נותנים חיזוקים
עסוקים בלהציב גבולות
או בלהסביר שוב ושוב
האמת היא שזאת דרך להתמודד עם הסימפטומים, כלומר עם ההתנהגות הנראית לעין
אבל לא עם המקור לה
ובעצם כך מפספסים את מה שמניע את אותה התנהגות
ההתנהגות מונעת מרגש
היא ביטוי של הפנים
הנסיון לשנות אותה לוקח את תשומת הלב למקום הלא נכון
היא כמו לטפל בענפים ולהתעלם מהשורשים
מחשבה רווחת היא שאם ילד לא מקשיב, זה אומר שהוא עקשן או לא מחונך
או שאנחנו הורים לא מספיק סמכותיים.
האמת היא שהדרך לשנות ברוב המקרים מתחילה בנו ההורים
בפרשנות שלנו את הילד
בהקשבה פנימה
הנה כמה שאלות שמכוונות את הלב והמבט, שיכולות לעזור:
למה הילד שלי לא מקשיב? למה הוא מתנגד?
האם זה היה כך כל הזמן? נסו לזהות נקודת זמן שבה זה התחיל/התעצם.
האם יש רגעים שזה לא קורה? מתי?
ההסכמה להעביר את המוקד אלינו ההורים ולהתבונן על הילד שלנו עם החיפוש אחר מה שמפריע וקשה לו, מעוררת אותנו להגיב אחרת.
כי גם ההתנהגות/תגובות שלנו מונעת מאיך אנחנו מרגישים
והחיפוש הזה מעורר בנו רכות וחמלה וסקרנות אמיתית להבין מה שלומו.
מה שלומו = איך הוא מתנהג.
זאת אמת גדולה, שמשום מה מוסתרת מאד
המון מאבקי כוח יש סביב התנהגויות
המחירים של זה הם קשים מאד
גם אם ההתנהגות "מתיישרת"
כי גם אם יש ניתוק מהמקור זה לא מעלים אותו
זה אולי מרדים אותו לתקופה
זה אולי מכבה משהו בפנים שרוצה לצאת
ולפעמים זה פשוט יוצא בזמן אחר ובדרכים אחרות
